פסק-דין בתיק ת"א 735-05

כתבי הטענות וההליכים עד כה

פסק דין זה ענייננו טענת התיישנות, שהעלו הנתבעת והצד השלישי, כנגד התביעה שהוגשה ע"י התובע.

עסקינן בתביעת נזיקין, בעקבות תאונת עבודה שאירעה לתובע, כטענתו, בעת שעבד בשירותה של הנתבעת. על פי האמור בכתב התביעה, התובע הוא עובד לשעבר של הנתבעת והוא ניזוק בשמיעתו עקב רשלנותה של הנתבעת ואי קיום הוראות בטיחות על ידה. התובע עבד בשירותה של הנתבעת משנת 1976 עד 1998, דהיינו במשך כ- 22 שנה. נטען בכתב התביעה, כי התובע עבד בתנאי רעש סביבתיים, וכי הנזק לשמיעה נגרם כתוצאה מעבודה בתנאי רעש. עוד נטען, כי התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה. הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהרעש, כמצוין בחווה"ד הרפואית אשר צורפה לכתב התביעה, מתבטא בטנטון ובירידה עצבית בשמיעה, הכל כמפורט בכתב התביעה.

טוען התובע, כי נטל השכנוע, שלא הייתה התרשלות שתחוב הנתבעת עליה, מוטל על כתפי הנתבעת, שכן יחול הכלל כי "הדבר מדבר בעדו". לחילופין, נטען, כי יש להחיל על התובענה את הכלל של חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים. לחילופי חילופין, טוען התובע לביצוע עוולת הרשלנות ע"י הנתבעת, במחדלים ובמעשים שונים, אשר פורטו בהרחבה בכתב התביעה. עוד נטען, כי הנתבעת ביצעה כלפי התובע עוולה של הפרת חובה חקוקה, בהתייחס לדינים אשר פורטו בכתב התביעה. נטען, כי כתוצאה מן העוולות האמורות, נגרם לתובע נזק בשל אובדן השתכרות ואובדן כושר השתכרות בעתיד, נגרמה לו נכות צמיתה, וכן נגרמו לו נזקים מיוחדים וכלליים אחרים.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת, שעילת תביעתו של התובע התיישנה. כן נטענו טענות נוספות אשר ככלל, מכחישות את הנטען בכתב התביעה. לא ארחיב בטענות אלה, שכן קבעתי כי תחילה תתברר טענת ההתיישנות שנטענה ע"י הנתבעת ואליה הצטרף הצד השלישי.

הנתבעת שלחה להראל חברה לביטוח בע"מ הודעה לצד שלישי, בה נטען, כי זה האחרון, ביטח את הנתבעת בפוליסה לביטוח חבות מעבידים, בתקופה הרלוונטית.

בכתב הגנתו, טען הצד השלישי, גם הוא, טענת התיישנות, והכחיש את הטענות שבהודעה שנשלחה אליו.

כב' השופטת נצר, אשר דנה בתיק לפניי, החליטה למנות מומחה מטעם ביהמ"ש, וזאת נוכח חילוקי הדעות בין המומחים השונים שחוות דעתם הוגשו לביהמ"ש ומונה פרופ' אלידן יוסף, ממחלקת אף אוזן גרון בבית החולים הדסה עין כרם. פרופ' אלידן הגיש חוו"ד, מיום 23.9.07, ולהלן תמצית מסקנותיו: התובע עבד במשך שנים רבות אצל הנתבעת בתנאי רעש מזיק ועובדה זו נתמכה ע"י מספר רב של מכתבים מטעם רופאי תעסוקה וגם ע"י מכתב החברה עצמה; המל"ל הכיר בקשר שבין עבודתו של התובע ברעש, לבין הפגיעה בשמיעה; מקובל על הכל כי עבודה של שנים בתנאי רעש מזיק עלולה לגרום לפגיעה באוזן הפנימית, אשר תתבטא בירידה בשמיעה ובטנטון; במקרהו של התובע, בדיקות השמיעה מראות תוצאות שונות, לעיתים עם חוסר התאמה בין סף השמיעה למילים, לסף השמיעה לצלילים טהורים, הבדיקה מ- 4.8.89 נראית מהימנה, עם התאמה בין סף השמיעה לצלילים טהורים לסף השמיעה למילים; יש פער אוויר-עצם קטן אשר לא מוסבר ע"י חשיפה לרעש; היות ובשנת 1990 התובע עבר לעבוד במחסן טכני ללא חשיפה לרעש, נראה למומחה כהוגן להתייחס לתוצאות הבדיקה האמורה כקובעות לגבי נכותו של התובע, הקשורה בחשיפה לרעש; לפי תקנות המל"ל, לתובע אין נכות צמיתה בשל ירידה בשמיעה ובתדירויות הדיבור; לגבי טנטון, תלונה זו הופיעה לפני שנים רבות והיא נראתה למומחה מהימנה וקשורה בחשיפה לרעש; נכותו של התובע בשל הטנטון בשתי האוזניים היא בשיעור של 10%.

לאחר מתן חווה"ד האמורה, קבעתי התיק לבירור טענת ההתיישנות. נשמעו עדותו של התובע, חקירתו של פרופ' שדה, המומחה מטעם הנתבעות, חקירתו של פרופ' יוסף אלידן, המומחה מטעם ביהמ"ש, ועדותה של הגב' ענת רייס, מנהלת משאבי אנוש במפעל הנתבעת באשדוד.

בהחלטתי מיום 28.10.10 הוריתי על הגשת סיכומים בכתב וסיכומי הצדדים מונחים בפניי היום.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין התובענה להידחות, בשל התיישנות עילת התביעה.

הדין החל במקרה דנן

סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: " חוק ההתיישנות") מורה כדלקמן: " התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא: (1) בשאינו מקרקעין - 7 שנים. (2)...".

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע ש "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מצוי הסדר ספציפי לעניין התיישנות תובענות שעילתן בנזיקין ולהלן הוראות הסעיף:

            "89.      תחילת ההתיישנות

לעניין תקופת ההתיישנות בתובענות על עוולות - 'היום שנולדה עילת התביעה' הוא אחד מאלה.

(1)        מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה, או  מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל;

(2)        מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם ע"י מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלה שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק".

עיון בכתב התביעה מעלה, כי עילתה של זו היא נזק שנגרם ע"י מעשה או מחדל של הנתבעת. ניתן לומר, ונדמה לי שלא יכולה להיות על כך מחלוקת, כי הנזק לאוזניו של התובע לא נתגלה ביום שאירע, אלא כי הוא נתגלה מאוחר יותר. על כן, תביעתו של התובע תתיישן, תוך 7 שנים מיום שנתגלה הנזק, ובכל מקרה, אין להגיש את התובענה תוך 10 שנים מיום אירוע הנזק, כאמור בסעיף שצוטט לעיל.